אנליזה קבוצתית : דמוקרטיה בפעולה
• דמוקרטיה, משמעותה המילונית היא הענקת כוח בידי העם או "שלטון העם". (ביוונית: דמוס – עם, קרטוס - כוח).
• דמוקרטיה: צורת ממשל אשר בה לכול האזרחים יש זכות שווה להשמיע את קולם ולהשפיע על החלטות אשר נוגעות בחייהם. דמוקרטיה מארגנת מציאות חברתית שבה מתקיימת שונות ללא השתלטות, כפיה, הכנעה ,או הדרה. במילים אחרות - ללא אלימות.
• שקיפות: בקונטקסט הזה - היא אחד מהכלים המרכזיים של ניהול תרבות דמוקרטית.
• " החוק הבסיסי של הקבוצה אנליטית":
"החוק הבסיסי של הדינאמיקה הקבוצתית: הסיבה העמוקה ביותר לכך שמטופלים בקבוצה יכולים לחזק זה בזה את התגובות הנורמליות שלהם - ומאידך, לצמצם ולתקן זה לזה את הנוירוטיות שלהם, היא שבמשותף הם מייצרים את אותה הנורמה עצמה שמתוכה כול אחד מהם מגבש את "הסטיה" האינדיווידואלית שלו. "
• משמעותו של "החוק הבסיסי": הקבוצה האנליטית כמערכת פתוחה.
:
• הרעיון של כינון הסובייקט מתוך מצע משותף איננו מובן מאליו . יש בו שני היבטים רדיקאליים:
• הגדרת ה"אני" וה"אנחנו" איננה נתונה ומקובעת מראש. היא תוצר של תהליך דינאמי פתוח שמתהווה ומתחדש תוך כדי הליכה, דרך התרומות האינדיווידואליות של כול משתתף.
• קיים רצף בין ה "אני" לבין ה"אנחנו". אין דיכוטומיה בין הפרט והחברה. אלה שתי פנים של אותה מציאות אנושית.
• המעגל של הקבוצה: שקיפות בפעולה.
העבודה הקבוצתית נעשית בישיבה במעגל. פנים אל פנים. כול אחד יכול לראות ולהיראות במידה שווה. פוקס מציג את הרציונל שלו לסידור הזה:
"המעגל הקבוצתי לא משאיר כול מקום שניתן להתחבא מאחוריו. המשתתפים חשופים זה בפני זה. המנחה גם הוא שותף למעגל וחשוף באותה מידה. גם הוא פגיע ופתוח להשפעה כמו כול אחד מהמשתתפים. הוא vulnerable to the eye "
• הקבוצה כ"אולם של מראות".
פוקס מדמה את הקבוצה ל"אולם של מראות". הוא מגדיר את "תגובת הראי" כגורם מרפא מרכזי. כול אחד רואה את עצמו באחר וגם משמש לו ראי. חברי הקבוצה משקפים ומהדהדים זה את זה.
" אדם לאדם - ראי".
"האדם מתוודע לעצמו דרך ההשפעה שיש לו על אחרים, דרך התפיסה שלהם אותו . הוא נוכח לדעת כי לאחרים יש קשיים וחולשות דומים לשלו והכרה זאת היא גורם מטפל וחזק."
• המנחה כמשתתף ( מיוחד ) בקבוצתו .
• "אם המנחה יטפל בקבוצה - הקבוצה תטפל בחבריה".
• "הטיפול הגרופ אנליטי מוגדר כ" פסיכותרפיה של הקבוצה ע"י הקבוצה - כולל המנחה"
• ההתמודדות על הבנה והקניית משמעות ליחסים של הפרט עם עצמו ועם הזולת היא נחלת כול המשתתפים בקבוצה. המנחה הוא "מנצח" conductor ולא מנהיג leader . הוא מוגדר כמשתתף מיוחד בקבוצתו.
• הפתולוגיה: שפה פרטית, חוסר קומוניקציה. הריפוי: שפה משותפת, שייכות.
הניכור של האדם משייכותו לקהילה היא אם כול המחלות. בידוד, נתק , מלכוד בשפה פרטית והיעדר יכולת לקומוניקציה מייצרים פתולוגיה נפשית עמוקה.
"המניע הבסיסי של כול חבר בקבוצה הוא להיות נחשב ('respected) תורם, ואפקטיבי בקבוצתו. הוא רוצה להיות מקובל, להשתתף ולהשתייך להתנסויות בונות ומשמעותיות עם אנשים. אי אפשר לדבר על בריאות נפשית ללא השתייכות שכזאת. ....הצורך בפסיכותרפיה מתעורר כאשר ההשתתפות והמעורבות מופרעים."
•
האתיקה שמובלעת בקבוצה האנליטית: אכפתיות, צדק, אחריות.
• החיפוש אחר הצדק כגורם מרפא. הקבוצה האנליטית יוצרת מרחב אתי שבו הדרישה לצדק כנושא אנושי מהותי מקבלת מקום וזוכה להכרה פומבית.
• ההתייחסות לעוול שנגרם לפרט היא מרכיב חשוב בחיי הפרט כמו גם בחיי הקבוצה.
• כול אחד לוקח חלק בתהליך הכפרה והתיקון על הפגיעות והכאב שחברי הקבוצה נושאים בקרבם. נוכחותם של חברי הקבוצה כעדים זה לזה והסכמתם להשתתף בסבל איש עבור זולתו הם מהווים גורם מרכזי בתהליך השיקום של רקמת החיבור האנושית. הם מקנים תוקף לצורך האנושי בעולם הוגן.
• האחריות לתיקון חלה על כול אחד, גם על עוול ופגיעות שלא הם עצמם גרמו להם.
• הקבוצה האנליטית
Democracy training in action
Ego training in action “ ".
"“Democracy training in action .
הקבוצה היא מעין סימולטור שמקנה למשתתפים הזדמנות לאימון הכושר הנפשי שלהם לדמוקרטיה. תנאי המעבדה המוגנים שהיא יוצרת מאפשרים לחברי הקבוצה להפוך לסובייקטים בעלי תוקף וכוח משל עצמם, שחיים תוך שיתוף , כבוד והכרה הדדית איש בריבונות של זולתו.
בתנאים של צמיחה נורמלית, היכולת להשפיע, להטביע חותם על המציאות ולגרום לשינוי כרוכה בלקיחת אחריות של כול פרט על עצמו ,על זולתו ועל הקהילה שבתוכה הוא מתקיים . זאת התחייבות שיש לה בסיס אתי.
• אנליזה קבוצתית כדמוקרטיה בפעולה.
גישת האנליזה הקבוצתית מדגישה את החיבור בין האישי לחברתי . היא קושרת את בריאות הנפש של הפרט לשפיות של הקהילה שבתוכה הוא חי .
היא מציגה חזון דמוקרטי על חברה הטרוגנית שמקבלת שוני בברכה ורואה בו את האפשרות היחידה ל חיים של שיתוף ללא אלימות.
כל הזכויות שמורות למרים ברגר
|
